בתי הספר ביפן

בתי הספר ביפן

מערכת החינוך ביפן עברה שינוי לאחר מלחמת העולם השנייה. המערכת הישנה של 6-5-3-3 שונתה למערכת של 6-3-3-4 (6 שנות בית ספר יסודי, 3 חטיבת ביניים, 3 תיכון, 4 אוניברסיטה). בדומה למערכת האמריקאית, חינוך החובה חל על 9 השנים הראשונות (יסודי וחטיבת ביניים). ביפן קיימת אחת האוכלוסיות בעלת החינוך הכי טוב בעולם. עם 100% רשומים לחינוך חובה, ו96% רשומים לתיכון כנתון כלל ארצי, עם 2% אחוזי נשירה.

כ46% אחוז נרשמים לאוניברסיטה. משרד החינוך היפני עוקב מקרוב אחר תכנית הלימוד וספרי הלימוד, וכך אותו החומר נלמד בכל מקום ביפן. באופן זה ניתן לשמר על רמה גבוהה כלל ארצית של מערכת החינוך.

חיי התלמיד
מרבית בתי הספר פועלים במתכונת תלת תקופתית, עם ראש השנה שמתחיל באפריל. מערכת החינוך המודרנית התחילה בשנת 1827 וחקתה את מערכת החינוך הצרפתית שגם היא התחילה את השנה באפריל. היות ששנת הלימוד מתחילה באפריל, הדבר מסב אי נוחות לתלמידים שרוצים לנסוע ללמוד בחו"ל (למשל בארה"ב), ואז הם צריכים לחכות חצי שנה שתתחיל שנת לימוד בארה"ב, וכשהם שבים לחכות חצי שנה עד לתחילת שנת הלימודים היפנית הבאה, וכך למעשה הם מאבדים שנה. 

למעט כיתות נמוכות ביסודי, נהוג שיום לימודים נמשך כ-6 שעות. ואפילו לאחר שבי"ס נגמר לתלמידים יש מספיק שיעורים לעסוק בהם. ישנה תקופה לש 6 שבועות בקיץ לחופשה, ושבועיים בחורף. לרוב התלמידים מקבלים שיעורים לתקופה זו. 

לכל כיתה ישנה כיתה משלה שבה עוברים השיעורים למעט שיעורים מסויימים שעוברים בחדרים ייעודיים, כגון מעבדה. לרוב, בחינוך היסודי המורה מלמד את כל המקצועות.   
בבתי הספר היסודיים לרוב מגישים ארוחת צהריים מסודרת בחדר הכיתה.
רוב בתי הספר התיכונים מחייבים את התלמידים ללבוש תלבושת אחידה. 

הבדל גדול בין מערכת החינוך האמריקאית ליפנית, היא שבעוד שהאמריקאית מלמדת את התלמיד לכבד את הייחודיות של כל אחד, היפנית מלמדת לדעת לשאת באחריות ולציית לכללי הקבוצה.