מחוות יפניות

ישיבה
באופן מסורתי יפנים ישבו על טאטמי - מחצלת קש מרופדת בביתם. אולם כיום בתים רבים בנויים בצורה מערבית, והחדרים לא מכילים טאטאמי. לכן צעירים רבים כיום כבר לא מסוגלים לשבת על טאטאמי.  

הצורה הנכונה לשבת על טאטאמי נקראת "סייזה". בצורה הישיבה הזאת יושבים על העקבים, כאשר הרגליים מקופלות מתחת לגוף (ראה תמונה). זוהי צורה מסובכת לישיבה אם לא מתורגלים בה מגיל צעיר. ביפן זה נחשב מנומס לשבת בצורת סייזה בארועים רשמיים. 

צורת ישיבה נוספת שמקובלת נקראת "אגורה", שהיא צורת ישיבה שנראית למעשה כמו הישיבה המזרחית שלנו. לרוב רק בנים ישבו בצורה כזאת, ובנות ישבו בצורת ה"סייזה". 

ועוד משהו בנוגע לטאטאמי, למרות שרוב היפנית לא ממש נותנים לזה חשיבות, בד"כ לא נהוג ללכת על טאטאמי ולדרוך בקצוותיו.

קריאה
על מנת לקרוא למישהו ביפן, מרימים מעט את היד כשכף היד פונה כלפיי מטה, ושוב ושוב מקפלים את האצבעות מטה מעלה. מערביים עלולים להתבלבל בין התנועה הזאת לסתם נפנוף ולא להבין שמזמינים אותם/קוראים להם. למרות שזאת תנועה מקובלת ביפן גם על נשים וגם על גברים בכל הגילאים, היא נחשבת לא מכובדת בפנייה למישהו שנחשב מעלייך.

להצביע על עצמך 
יפנים נוהגים להצביע באצבע המורה על אפם ולשאול "מי,אני?".

באנזאי 
באנזאי פרושו מילולית "אלף שנים" (של חיים). המילה נצעקת בהזמנויות שמחות ומלווה בהרמת שתי הידיים באוויר. יפנים צועקים "באנזאי" בעת ניצחון, בעת מאורע שמח, על מנת להביע בקשה לחיים ארוכים (קצת כמו "לחיים!" אצלינו) ועוד. בד"כ צעקת באנזאי מתבצעת בקבוצה גדולה של אנשים. 

זרים לעיתים מבלבלים את הקריאה עם קריאת מלחמה, היות שבעת מלחמת העולם השנייה החיילים היפנים נהגו לצעוק "Tennouheika Banzai" בעת מותם. פירוש הביטוי הוא "יחי הקייסר".